בכל פעם שאני מתחזק ברוחניות, אני שוב נופל אחר כך, אז בשביל מה לי להתאמץ ולהתחזק שוב ושוב?
איך יתכן שאני גם כל כך טוב, וגם כל כך רע? הרי זו ממש סתירה! האמת שאני כבר לא יודע מה אני: שייך לצד הקדושה או הטומאה?
ישנם טיפוסים ‘חלקים’ שהולכים בדרך הסלולה. למה אני מסתבך באלף ואחד שבילים
ועדיין רחוק מלמצוא את מקומי בעולם?
מדוע יש דברים שבמשך שנים היו הולכים לי בקלות, ועכשיו פתאום הולכים לי בקושי?
יש לי חבר, שאני לומד יותר ממנו, ואפילו יותר צדיק ממנו. ובכל זאת יש לי כאלו יצרים, שאני יודע שאין אותם לחברי. איך זה יתכן?
חושך משתרר בחיי, ואין קרן אור לרפואה. אני מרגיש עצוב ומדוכדך. איך יוצאים מזה?
אני רוצה להיות טוב, באמת שאני רוצה, אבל בפועל אני לא מצליח להתקדם אפילו סנטימטר אחד. מה אני אמור לעשות?
לכל יהודי יש תקווה, אבל האם גם לי יש? אולי אחרי כל מה שירדתי ונפלתי, פשוט אין לי יותר סיכוי?
אומרים שהתורה מתוקה, והמצוות מרגשות. אבל אצלי זה רק עול מעיק. אולי בעצם גם אלו שאומרים זאת לא באמת מאמינים בכך?
אני נקרא ‘חרדי’, אבל בפועל לא לומד הרבה, לא מקפיד בהלכות, ואף נכשל בחטאים. אז מדוע שאמשיך לשאת את התואר שאינו מגיע לי ביושר? אולי פשוט אקום ואעזוב הכל?
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת.