שלום חברים שלי, קוראים לי מלאכי ואני בן עשר ושלושה רבעים. כשמיכל ביקשה ממני לספר את הסיפור שלי, נולד בתוך הלב שלי עיגול ורוד. אבל לא ורוד פושטי כזה. ורוד זוהר!
“תתחיל מההתחלה”, ביקשה ממני מיכל והרימה את העט שלה, “ואל תדלג על פרטים. בסדר?”
אמרתי לה שבסדר גמור, ושיש לי מלאנתות סיפורים לספר לה מאז שהייתי קטנצ’יק, בגן של יוכבד. היא מיד אמרה שמלאנתות זה טוב, אבל כרגע היא רוצה לדעת רק מה שקרה מהרגע שעברתי דירה ועד עכשיו, ותאמינו לי שזה הרבה.
אז הסכמתי, אבל אמרתי לה שהבעיה היא שכל הסיפורים היפים נמעכים אחד על השני ושאני מרגיש עיסה של הרבה עיגולים צבעוניים בתוך הלב שלי ואני לא יודע איך להפריד אותם לפרקים, כמו שעושים בספרים של הילדים.
מיכל אמרה שאני ילד חכם, שהיא סומכת עלי… והבטיחה לי שאם אצליח לאט לאט להפריד בין העיגולים, לסדר את הסיפורים ולספר הכל בסבלנות, היא תיתן לי חבילת סוכריות תרנגול, משחק קופסה שאני לא מכיר וכדור חדש.
ישר הסכמתי, וכשהצצתי לתוך המחברת שלה, חסמו לי את הגרון המון עיגולים לבנים, גדולים וקטנים.
“ולמי תכתבי את הסיפור שלי?”
“לכל מי שירצה לקרוא”, היא אמרה. ואז הרגשתי כאילו אני קופץ על טרמפולינה של עיגולים אדומים, סגולים וכחולים… וגם שקופים – שמאוד רוצים להתמלא ולא יודעים עדיין איך! גם אתם רוצים לקרוא את הסיפור שלי? אשמח שניפגש!
מחכה לכם בין הדפים,
מלאכי

“עיגולים שבלב” – ספרה השלישי של מיכל פרץ יהודה, סופרת רב תחומית וגם מורה בישראל, שמכירה, ברוך השם, ‘מלאנתות’ ילדים. זוהרים!
ספר חובה לילדים ולילדות, למורות, למחנכים, לרבנים, להורים, לדודים, לדודות, לסבים, לסבתות… ובעצם, לכל מי שאוהב עיגולים ורודים בלב. אבל לא ורוד פושטי כזה. ורוד זוהר!